החלטה בתיק ת"א 8965-09-09

1.      לפניי בקשה מטעם התובע, קיבוץ גינוסר, להוצאת חוות דעת המומחה, רו"ח יהודה אמסלם, אשר הוגשה מטעם הנתבעים, משה והדס לייפניק, מתיק בית המשפט. כן מבקש התובע למחוק את סעיף 68 מתצהירו של הנתבע.

2.      לטענת התובע בבקשה, המדובר בתביעה לפינוי ולסילוק יד אשר הוגשה על ידו נגד הנתבעים, חברי הקיבוץ בעבר, ותושביו בהווה. משנת 2003 ואילך, חתמו הנתבעים על הסכמי הרשאה לפיהם התגוררו בדירה בקיבוץ, והתמורה שולמה על ידם בדרך של קיזוז מדמי העזיבה שהיו מגיעים להם מהקיבוץ. בכתב ההגנה העלו הנתבעים טענות לגבי גובה דמי העזיבה וסכומים נוספים שהיו מגיעים להם מהקיבוץ, ולמרות זאת, הנתבעים בחרו שלא להגיש כתב תביעה שכנגד. הנתבעים אינם תובעים לקבל את הסכומים שפורטו בחוות הדעת במסגרת הליך זה, ולסכומים אין זכר בכתב ההגנה. לטענת התובע, המדובר בקו הגנה חדש ובהרחבת חזית אסורה החורגת מן הפלוגתאות שהוגדרו בכתבי הטענות, ולפיכך יש להורות על הוצאת חוות דעת המומחה מן התיק.

3.      הנתבעים, בתגובתם, טענו כי בכתב ההגנה הכחישו את טענת הקיבוץ לפיה דמי העזיבה המגיעים להם קוזזו באופן מלא מדמי ההרשאה שהיה עליהם לשלם בעד השימוש בדירה, לפיכך נטען על ידם כי הקיבוץ עודנו חייב להם כספים בגין דמי עזיבה וסכומים נוספים. בכדי לסתור את טענות התובע, הגישו הנתבעים תחשיב מטעמם בדבר גובה התשלומים המגיעים להם מאת הקיבוץ, אך לא היתה להם כוונה להגיש תביעה כספית נגד הקיבוץ או תביעה שכנגד, ועל-כן אין מדובר בהרחבת חזית.

4.      התובע, בתשובתו לתגובה, טען כי המחלוקת בין הצדדים אינה כספית, והנתבעים אינם יכולים לתבוע סעד אופרטיבי במסגרת כתב הגנה, אלא בדרך של קיזוז. אילו הנתבעים עדיין עומדים על טענתם בדבר זכאותם לסכומים נוספים בעד דמי עזיבה, משמע כי ויתרו על טענתם כי הנם חברי קיבוץ, שכן מדובר בטענות עובדתיות שאינן מתיישבות זו עם זו. עוד ציין התובע כי קיים פער של עשרות מונים בין גובה סכום דמי העזיבה אשר נטען בכתב ההגנה, ובין גובה הסכום שננקב בחוות הדעת. חוות הדעת אף עוסקת בנושאים נוספים, ובהם פיצויי פיטורין - שהסמכות לדון בהם אינה בבית משפט זה, וקצבה פנסיונית, אף היא אינה חלק מן המחלוקת בין הצדדים בהליך דנן.

5.      לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, ובחומר המצוי בתיק בית המשפט, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הנתבעים טוענים למעשה כי אילו היה הקיבוץ מעמיד את יתרת דמי העזיבה המגיעה להם על הסכום הנכון, לטענתם, היה באפשרותם להמשיך ולהתגורר בדירה על חשבון דמי העזיבה, ומועד הפינוי המצוין בכתב התביעה היה נדחה. חוות הדעת, לדידם, נועדה לסתור את טענת הקיבוץ לפיה מיצו את דמי העזיבה המגיעים, על ידי קיזוז דמי השכירות. מן המסמכים שצורפו לכתב ההגנה עולה כי הנתבעים הודיעו לתובע זה מכבר, כי הם חולקים על סכום דמי העזיבה המגיע להם. מנהלת הקהילה כתבה לנתבעים, ביום 12/1/09 כי: " לגבי דמי העזיבה - בהמשך לחוות הדעת של עו"ד טיקטין, נבצע בדיקה מחודשת של הסכום המגיע למשפחה בגין דמי עזיבה. במידה וחלה טעות, קיבוץ גינוסר ישלם את הפער המגיע לכם. במידה ולא נגיע להסכמה בנוגע לסכום דמי העזיבה, תמיד שמורה בפניכם האפשרות לפנות לבוררות..." בהמשך הדברים ציינה מנהלת הקהילה כי אין לדברים קשר לפינוי הדירה. לאור המפורט לעיל, אין מקום לקבוע כי חוות הדעת מרחיבה את יריעת המחלוקת כפי שהוגדרה בכתבי הטענות, ואין להורות על הוצאתה מתיק בית-המשפט.

6.      באשר לפער הנטען בין יתרת דמי העזיבה כפי שננקבה בכתב ההגנה ובין הסכומים הנקובים בחוות הדעת, נראה כי אין בכך טעם מספיק למחיקת חוות הדעת, שכן ברי כי בעת גיבוש הגנתם לא היו בידי הנתבעים הנתונים הכספיים המלאים בדבר זכאותם לדמי עזיבה, ומעת שפנו לרואה-חשבון לבצע חישוב של הסכום הועמדו הדברים על דיוקם, מבחינתם. כמו-כן, חוות הדעת כלל אינה מתייחסת לגובה הסכומים שהקיבוץ היה רשאי לקזז מדמי העזיבה מכוח הסכמי ההרשאה (דהיינו, שבחוות הדעת צוין סכום דמי העזיבה הכולל המגיע לנתבעים, לגרסתם, אך לא פורטה מהי יתרת דמי העזיבה המגיעה להם לאחר הניכויים שבוצעו, עניין שראוי כי יתברר במסגרת הליך זה). ממילא, הנתבעים אינם תובעים מהקיבוץ לשלם להם את יתרת דמי העזיבה במסגרת ההליך דנן, אלא שגובה היתרה רלוונטי לטענת ההגנה שלהם בדבר דחיית מועד הפינוי. כן, העובדה שחוות הדעת כוללת נושאים כספיים אחרים שמחוץ למחלוקת בין הצדדים במסגרת התביעה דנן, אינה מעלה ואינה מורידה, וחזקה על בית המשפט כי ידע להתייחס לחלקים הרלוונטיים שבחוות הדעת בלבד.

7.      לאור המפורט לעיל, הבקשה נדחית. חיוב בהוצאות יישקל בסיום ההליכים.

ניתנה היום, כ"ו שבט תשע"ב, 19 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: